במהלך השירות הצבאי עבדתי  בחלקיות משרה כמוכרת בחנות נעליים ולבסוף סיימתי כמנהלת החנות. עם סיום השירות התקבלתי לפרויקט תל"ם - תעסוקה , לימודים ומגורים . במסגרתו  הגעתי לקיבוץ יוטבתה בדרום שם ריכזתי כ- 15 מתנדבים מחו"ל וכן הייתי  אחראית חדר אוכל ועבדתי כמטפלת בגן ילדים , בתינוקיה וגילאי 1.5 עד  גלאי ובגן  3- 6 תמיד אהבתי ילדים .
סיימתי את הפרויקט וחזרתי ללוד העיר בה משפחתי מתגוררת. כנערה למדתי בבית ספר מקצועי , ללא בגרות מלאה . עם סיום הפרויקט התחלתי בתהליך של השלמת בגרויות תהליך שאני עובדת עליו עד היום בתקווה לסיים בגרות מלאה  .אני לומדת ועובדת בו זמנית.

 התחלתי בשנה שעברה קורס,הקמה וניהול עסק , למדתי המון , מאוד נהניתי, התלבטתי בקורס אם לפתוח עסק , בהתחלה חשבתי על תחום האופנה , כרגע הקפאתי את התוכנית ועבדתי כשכירה כמטפלת בגנים של רשת נעמת .
מה שחשוב לי לציין שבקורס עצמו למדנו על עצמנו , לבדוק אצל עצמי מה אני אוהבת , מה מעניין אותי ? מה אני רוצה לעשות, את הקורס סיימתי בהצלחה וקבלתי תעודות סיום.

עד לאותה תקופה עבדתי בחלקיות משרה , השנה התחלתי לחפש עבודה בגן ילדים בהיקף של משרה מלאה.הופניתי ע"י לשכת התעסוקה לגן ילדים בלוד , כשניגשתי לשם תשובתם הייתה שאני לא יכולה לעבוד בגן הזה  כי ההורים לא יקבלו אישה שחורה ...

אף פעם לא חשבתי שלא אתקבל  לעבודה או לכל דבר שהוא בגלל העדה שלי והצבע שלי ..... אני הייתי בהלם פעם ראשונה שאני נתקלת בגזענות גלויה . אחר כך היה לי כעס על זה ששופטים אותי על הצבע שלי ולא על מי שאני .
ואחר כך נפגעתי .. שיש כזאת גישה וזה עצוב ..
אולי זה החינוך שהיא קיבלה אני ... חבל ההפסד הוא כולו שלה ושל אלה שרואים רק צבע ועדה ולא את האדם. לנו יש הרבה מה להציע יש הרבה מה  ללמוד מאיתנו. חבל..

אני רוצה להיות שייכת, אני שייכת. אני רוצה שהבן הקטן שלי ידע וירגיש  שייך .שידע שהוא פה בזכות עצמו  והכישורים שלו והצבע שלו זה לא מכשול זאת מתנה מהטבע.

 חירות – בת 27 אמא לילד בן שנתיים וחצי.