ביטול עמלות העו"ש של הבנקים בהליך משותף של המועצה לצרכנות וקבוצת חברי כנסת, הוא מעשה ראוי ומבורך שהחל השבוע באיחור של 3 שנים. הפיגור עלול להיות בעוכריו. יש לו סיכוי רק עם גיבוי של צעקה ציבורית עם נשימה ארוכה בקולם של כל 700 אלף לקוחות הבנקים אשר חתמו על עצומת המועצה לביטול העמלות.

 הממשלה היא היעד העיקרי של המחאה הקולנית, כי בידיה גורל החוק, ובהיותה החוליה החלשה והרגישה למחאות הציבור מטעמי הישרדות פוליטית של אנשיה. קידום החוק בכנסת תלוי בתמיכה הממשלתית. בלעדיה, או בלחץ ממשלתי נגד היוזמה, יתקשו היזמים להבטיח את הרוב הדרוש בכל שלבי החקיקה.  

 אל תתרשמו מהעובדה שכרגע מובילים את יוזמת המועצה ח"כים מהקואליציה כמו דני דנון וכרמל שאמה (ליכוד), איתן כבל (עבודה) ופאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו). רובם ח"כים חדשים הנאחזים בכל הזדמנות לחשיפה ציבורית. רובם לא יחזיקו מעמד בלחץ המשמעת הקואליציונית אם זו תוטל עליהם כנגד החקיקה. 

 הספק לגבי תמיכת הממשלה נובע מרקמת היחסים העדינה שלה עם בנק ישראל. לחוק החדש בעניין מעמדו ויעדיו של הבנק המרכזי תהיה עדיפות ביחסה של הממשלה על פני חוק העמלות שבנק ישראל איננו מתומכיו הנלהבים. חוק בנק ישראל הושלם בפשרות אחרי 12 שנים של מאבקים ותהפוכות ביחסי הבנק והאוצר. כאב הראש הציבורי הכרוך בעימות חדש עם הבנק בסוגיית העמלות, הוא הדבר האחרון שהממשלה צריכה כעת.

 החוק החדש מחזק את עצמאות הבנק אבל הוא מצדו לא צריך כעת עימות עם הבנקים שיעמדו על רגליהם האחוריות נגד ביטול העמלות בחוק. הבנק המרכזי זקוק לשיתוף פעולה עם הבנקים בהנחלת המדיניות החדשה להידוק בקרת האשראי והגדלת ההון העצמי – להבטחת יציבותם וכספם של המפקידים המזנבים בו כעת בסוגיית העמלות.

  כל זה רק הרקע הנוכחי, אבל כשיש לנו ממשלה לחיצה ומזגזגת שנרתעת מכל זעקה ציבורית, הכל יכול להשתנות. תלוי בעוצמת הדציבלים והנחישות הציבורית, שעשויה להשפיע גם על התנהלות בנק ישראל. שכן ידי הבנק בסוגיית העמלות אינן נקיות. הרפורמה שהנהיג בלחץ הכנסת התהפכה לטובת הבנקים ופגעה בלקוחות הקטנים של משקי הבית אשר נהנו יותר מ"סל העמלות" שקדם לרפורמה.

 הפיקוח על הבנקים נאחז להגנתו בסטטיסטיקה כשהודיע השבוע על הוזלה נוספת של העמלות בשיעור של 21%. יש בהודעה זו מידה של אחיזת עיניים. גם הלמ"ס יכולה לשמור על מדד נמוך למרות התייקרות הלחם בחישוב הממוצע הכולל הוזלה במחיר הפסנתרים. הודעת הבנק משקללת את כלל תעריפי העמלות, היא רק לא מגלה כי בסל הזה הלקוחות החזקים מהמגזר העסקי עדיין מועדפים ומקבלים הנחות גבוהות ממי שחסרים את כוח ההתמקחות.

 חשבון העמלות התקופתי שלנו הוכפל מאז הרפורמה. היכולת להחליף בנק למטרה זו מוגבלת כשהחשבונות שלנו מפוזרים בין 3 בנקים. מטרת הרפורמה לעודד את התחרות בין הבנקים היתה וירטואלית מלכתחילה. הסיכוי להכניס בנק נוסף למשחק רחוק מתמיד. אבל תראו איזו תחרות תזזיתית תתפוס את הבנקים כשאחד מהם יעז לבטל את העמלות. בדיוק בהיפוך ההיגיון של מנהגם הקודם להתיישר עם הראשון שהעלה את העמלות.

 איגוד הבנקים הזדרז השבוע להגיב על יוזמת החקיקה בטענה שהיא נשענת על "סיסמאות ריקות". האיגוד טוען שהעמלות בישראל נמוכות ביחס לעולם וכי "מחקרים בינלאומיים" לא מצאו מדינה שבה הבנקים אינם גובים עמלות עו"ש ומבססים את כל הכנסותיהם על הריבית שהם גובים על האשראי. הבעיה עם אמינות התגובה היא שהיא מכחישה את דבריו של מומחה נודע בעניין העמלות, עו"ד דרור שטרום, שמעניק גיבוי חזק ליוזמת החקיקה.

 שטרום היה לא מכבר הממונה על ההגבלים העסקיים שיזם וניהל את החקירה אשר חשפה את התנהלות הבנקים הכמו מתואמת בהעלאת העמלות. הוא שדחף את ועדת הכלכלה של הכנסת להסדיר את "סל העמלות" וגם יזם חקיקה לטיפול שורש בנגע תיאום העמלות שתכריז על הבנקים כ"קבוצת ריכוז" הראויה לסנקציות אנטי מונופוליסטיות. שטרום אמר השבוע כי המגמה בעולם המערבי היא לספק חשבונות בנק ללא עמלות בסיס שיכניסו שקיפות בהשוואה צרכנית בין הבנקים כתמריץ לתחרות.

שטרום מצא כי בנקים בארה"ב פוטרים מעמלה חשבונות עם יתרת זכות של 200 דולר ומעלה, ובבריטניה גובים עמלות רק על פעולות ייחודיות. השבוע הוא גם אמר כי אין שינוי במצב שבו "משקי הבית אינם מהווים לבנקים סיכון פיננסי כמו המגזר העסקי, אבל רוב העמלות הן על הגב שלהן. נוצר כאן מעין שוק קרטליסטי בגלל שאין לבנקים תמריץ להתחרות על משקי הבי

הישועה בקטע הזה עשויה לבוא לנו מעו"ד שטרום אם תועדף המועמדות שלו להחליף באוצר את ידין ענתבי בתפקיד הממונה על שוק ההון. מהעמדה הזאת עם התובנות והניסיון המקצועי של הממונה על ההגבלים הוא יוכל להשפיע על האוצר לתת תמיכה ממשלתית לחוק ביטול העמלות, או לחילופין, למצוא את הדרך לרתום גם את בנק ישראל לגישתו בריסון הבנקים. תחזיקו לו אצבעות, בעצם לכולנו.