נכתב ע"י: צביקה סחייק אוצר ומנהל מוזיאון "הבית של דונה גרציה" בטבריה.

ב-1492 גורשו היהודים מספרד ורובם עברו לפורטוגל השכנה בתקווה לחזור לבתיהם במהרה, אך ב-1494 הם גורשו גם מפורטוגל במצוות המלך ובלחץ האינקוויזיציה. אלפי יהודים שלא הסכימו להיטבל לנצרות נאלצו להתחיל שוב בנדודים על פני ימים וארצות כדי למצוא מקלט ובית. בת שנולדה למשפחת האנוסים מיגואיס בליסבון בירת פורטוגל בשנת נקראה אחרי הטבלתה לנצרות ב-1510 , ביאטריצ'י די-לונה ונודעה לימים בכינוייה גראסיה או דונה גרציה.

 

 

 

 

בגיל 18 נישאה דונה גרציה לפרנסיסקו מנדס בן למשפחת אנוסים גם הוא, שהיה אדם אמיד, בעליו של בנק מנדס באנטוורפן בבלגיה ועסק במסחר בינלאומי ובסחר עם מדינות המזרח הרחוק.

לאחר פטירתו הפתאומית של בעלה בגיל צעיר התגלתה דונה גרציה האישה היהודיה במלוא הדרה, קיסמה וכישרונה ועד מהרה ניהלה את כל עסקי המשפחה והבנק המסועפים במדינות אירופה.על אף קשריה ועושרה הרב החליטה דונה גרציה לעקור מליסבון האהובה לאנטוורפן, מקום מושבו של אחי בעלה.

מסעות בצל הצלב                                                                                                                                  
בשלב זה השתנו חייה של דונה גרציה לבלי הכר: פוליטיקה ותככים, ממון רב, מסחר ועסקים חובקי עולם ומלחמות דת החלו לשחק תפקיד מרכזי בסיפור המופלא של דונה גרציה. הכנסיה הקתולית בראשה האפיפיור ובידו כלי משחית בדמות האיקוויזיציה ניצבה מול עולם האיסלאם ובראשו "השער העליון".  
הסולטן הטורקי כובש העולם. בין שני גורמים דומיננטיים אלה פעלה דונה גרציה כאישה יהודייה, דבקה בדתה ובאמונתה, ומילאה בו זמנית תפקיד של מנהיגה אמיצה, ואשת עסקים ממולחת ועתירת ממון. במשך 17 שנים החל מ-1536 ועד 1553, נאלצה גם דונה גרציה לעקור מארץ לארץ תוך כדי מסעות אפופי מתח, סכנות ותחבולות.
מליסבון בירת פורטוגל היא הגיעה ללונדון, משם לאנטוורפן ומשם לוונציה ופרראה שבאיטליה, לבסוף ב-1553 הגיעה לתחנה כמעט סופית במסעותיה קושטא, הלוא היא איסטנבול בירת האימפריה העותומנית.
בכל מקום בו שהתה היו מלכים, מנהיגים דתיים ונסיכים מעורבים בתככים ומלחמות שנועדו בין השאר
לגזול את אוצרותיה ולקחת חלק בעסקיה. שמה של דונה גרציה נישא בהערצה בכל רחבי אירופה ובכל.
נתיבי המילוט בהם נעו פליטים יהודים נרדפים מאימת האינקוויזיציה.
האירגון החשאי והמסועף שהקימה דונה גרציה להצלה ולעזרה לפליטים היה בגדר מלאכת מחשבת מופלאה שיכול היה להתחרות בהישגיהם של מוסדות וארגוני הביון של תקופתנו. מאות סוכנים, במלוא מובן המילה, שנעו בכל ערי אירופה הצטוו לסייע בכל דבר לפליטים היהודיים ולהיות אחראים לשלומם עד הגיעם בשלום לערי מקלט כמו פרארה, סלוניקי ביוון ולחופי טורקיה.                                     
דונה גרציה הפכה למנהיגה נערצת, דומיננטית ואמיצה בפעולותיה עד שנציגי הקהילות היהודיות הטביעו מדליון הנושא את דיוקנה ואת הכתובת "גרציה נשיא"!

מחלום להגשמה
מי שלא ראה את קבלת הפנים לדונה גרציה ופמלייתה בכניסתם לקושטא בדרך לארמון הסולטן בטופקאפי, לא ראה תהלוכה מימיו. בקושטא בירת תורכיה הפך ארמונה או "הבית של דונה גרציה" למרכז לקהילות היהודיות בעולם, לכאן מנהיגי קהילות, שליחים ונציגים, רבנים, חכמים וגדולי תורה. כאן החלה להתעניין בלימודי יהודות, עודדה הדפסת ספרים חשובים, הקימה בתי דפוס, תרמה בנדיבות לב להקמת בתי כנסת ובתי מדרש, ושילמה שכר לרבנים שעסקו בתורה. כולם התקבלו בביתה לאירוח ולינה בחום רב. כך רכשה לעצמה מעמד רם ונישא אצל הסולטן בקושטא כמנהיגה יהודיה ונציגת העם היהודי. העיר טבריה ניתנה בזיכיון לדונה גרציה שהיתה בתקופתה האישה היהודיה העשירה בעולם תמורתכסף רב שניתן לסולטן.      
היא החליטה להקים בטבריה מיקלט ליהודים בארץ ישראל. טבריה היתה העיר שעליה נאמר כי "מימנה עתידין (ישראל) להגאל וכי היא תהיה המרכז הרוחני לכל קהילות ישראל בתפוצות". טבריה הפכה לעיר שחכמיה כתבו וחתמו את התלמוד של ארץ ישראל, הוא "התלמוד הירושלמי" ובה נקבע הניקוד של
השפה העברית- "הניקוד הטברייני"!
יותר מ-300 שנה שבנימין זאב הרצל התווה את חזון מדינת היהודים המודרנית, השכילה דונה גרציה להיות "חוזת המדינה" ליהודים, כבית לאומי, עם הכרה מדינית מטעם שליט האימפריה הגדולה והחזקה
בעולם, זו של הסולטן הטורקי. אלא שלדאבון לב כל האומה היהודית נפטרה דונה גרציה בשנת 1569 בעת ששליחיה השלימו בניית 1500 מ' של החומה הדרומית של טבריה בלבד ועשו הכנות במיצוותה
להקים את הבית של דונה גרציה בטבריה.
מדוע סיפור חייה ופועלה לא מתואר בהרחבה ובכבוד הראוי בתולדות עם ישראל?.רמז לתשובה אפשר למצוא אולי במילים הבאות: "משזרקה ג'ואן קלי לעולם המחשבה ההיסטוריוגרפית את השאלה ההיה לנשים רנסנס?" הוצגה הבעיה של התעלמות ההיסטוריה מקורותיהן של הנשים בכל כובד משקלה. לא מדובר רק בהתעלמות מקורותיה של מחצית האוכלוסיה אלא אף עיוות של ההיסטוריה. התייחסות אל קורותיהן של הנשים במסגרת הכללית של ההיסטוריה האנושית עשויה לשנות את כתיבת ההסטוריה". 

בחודש החולף התכנסנו, צוות העמותה והוגיה, ליומיים של סיעור מוחות משותף לעתידה של העמותה. המפגש נערך ב"בית של דונה גרציה" בטבריה, מלון סיפור ומוזיאון חי. הידוע גם כמרכז בינ"ל לטיפוח והעצמת מנהיגות נשים, וכך, מצאנו עצמנו מפליגות אל שלהי המאה ה-16 ,מסתובבות בין אולמות, סלונים וקפה.